כשגירסת הכיסוי עוקפת את המקור (בסיבוב)

אני אוהב לפרגן. כזה אני. לא יודע למה אבל ככה זה מגיל קטן.

כשמישהו עושה משהו טוב, אני חייב להגיד את זה, ואם אפשר, לכמה שיותר אנשים.

שני עקרונות יסוד עומדים מאחורי ההרגל הזה שלי:

1. מה שמגיע מגיע

2. קארמה טובה.

אז במקום להמשיך לבלבל את השכל על עצמי אני רוצה לתת פה דוגמה לילד פלא בן 13 שמבצע ביצוע לשיר של ליידי גאגא. ובאמצעות פסנתר בלבד עושה פה ביצוע שפשוט מבייש את כל הסאונדמנים והסינטיסייזרים של אלילת הפופ החדשה (שלא תיקחו אותי לא נכון- הליידי בהחלט מוכשרת ומוצלחת בטירוף) אבל זה באמת מרשים:

אבל הסיבה שאני כותב את הפוסט הזה היא לא לדבר על גרייסון צ'אנס בן ה-13 אלא על מישהי יותר קרובה, "גאווה ישראלית", שמרית "טיטי" אביקסיס.

עכשיו לשם הגילוי הנאות יש לי קשר טוב עם שמרית וגילוי נאות נוסף הוא שהפרגון הזה הוא גם בשביל האגו שלי- כדי שתזכרו מי גילה לכם ואיפה ראיתם אותה לראשונה.

אז מה ששמרית עשתה הוא לקחה את השיר ג'אנגל דראם של האיסלנדית אמיליאנה טוריני וביצעה עבורו קליפ כיסוי ב One Shot, קליפ שלדעתי משאיר את הקליפ המקורי בפינה בצל, לחשוב על מה שהוא עשה :).

בואו נצפה בו:

ועכשיו נצפה במקור ונמצא את ההבדלים:

לדעתי התשובה ברורה. מחכה לתגובות שלכם