אני קורא בוואלה תרבות את הכותרת הזו ומסרב להאמין, הצעת חוק: "סרט לא יקבל מימון מבלי חתימה על הצהרת נאמנות", ממשיך לקרוא ורואה שמאוחרי הצעת החוק עומד ברנש בשם מיכאל בן ארי. מתחיל לברר על הבן ארי הזה ורואה שמדובר באדם שאוהב את המדינה, אבל קצת יותר מידיי ודעותיו הן, לדעתי, קיצוניות ונגועות בגזענות.
בהמשך הכתבה אני מוצא סתירה רצינית לגבי כל הקיום ההזוי של עמדתו במדינת ישראל, סתירה שבאה לידי ביטוי במשפט כי מטרת התיקון נועדה למנוע מצב בו יוצרים יזכו לתמיכה מהמדינה בעוד הם משמיצים את המדינה ופוגעים בה או יתנערו במופגן מההמנון או מדגל המדינה.
סבבה, מסכים שאין על המדינה לתמוך במי שפוגע בה ובקיומה אך האמירה הזו נגועה בצביעות ובפאשיזם. ואני אסביר:
צביעות משום שאני לא רואה אותו מתנגד לכך שחרדים מסוג מסויים ממשיכים לקבל מימון מהמדינה ומזלזלים בסמלים שלה (כמו לדוגמא: לעמוד בצפירה, ללכת לצבא או אפילו לעבוד). כמו כן, בנארי מזוהה עם המתנחלים שהוכיחו לנו לפני כחודשיים כי בטחון המדינה, שלמות חייליה וסיכונה לא ממש מעניינים להם את הביצה. על כך איננו שומעים אותו מתרעם.
פאשיזם משום שהקו דק וההגדרה לגבי המונח נאמנות הוא מאוד מעורפל וניתן לפרשנויות. הוא בעיקר הוא לסתימת פיות.
למרות שאני משתדל מלכתוב על פוליטיקה, תחום שאני מתרחק ממנו ככל הניתן, ישנם דברים שפשוט מרתיחים ובלתי ניתנים להתעלמות. בשלב זה אין לי כוונה לרדת מהארץ ואני אוהב את המדינה. אבל מהלכים מהסוג הזה ודומים להם, בנוסף ליחס הממשלה לעם על אף המחאה, חייבים להיות מוצפים וצריך להתנגד אליהם, הם קוברים את המדינה כמו שאנחנו מכירים ואוהבים אותה. ראו הוזהרתם.
לסיום, הנה האיש שרוצה לשמור על המדינה במחיר חופש הביטוי:
הגיבו, כל עוד אפשר!
