האויב מבפנים

אנשים נוטים לחשוב שהאויב שלנו נמצא מסביב לגבולות, בארצות ערב שמקיפות אותנו, ולעיתים ממחישות את השנאה התהומית אלינו במוצגים ואמירות מאיימות.

ישראלי, פטריוט או לא, ממש לא מחפש שיאהבו אותו, לפחות לא השכנים שלו, שטוענים שגזלנו להם אדמה, מה שנכון היסטורית (לא תנ"כית) הם צודקים במובן מסוים וכמובן תלוי על אילו שטחים מדובר – אבל לחפש אצלם אהבה? לא בקרוב.

היום אנחנו בשנת 2012 העולם השתנה ואלו שמקבלים דברים באופן ליברלי – ליברלים הרבה יותר, ומוכנים לוותר ולשאת ולתת, בכל שלב – כל עוד רציונל אמיתי עומד מאחורי היוזמה עליה הם חושבים. רציונל אמיתי יכול לבוא בדמות שלום, הפסקת אש, עזרה הדדית, סלילת הדרך הבטוחה לדור העתיד שלנו שימשיך ויבנה כאן את הבית למשפחתו, בשקט ובשלווה.

בקיצון אין רציונל – יש תאבון לפילוג, לשנאה ולהרס.

התמונות הבאות צולמו היום באתר גבעת התחמושת על ידי רשף משנה אסף אברס (מקור: רוטר):

גבעת התחמושת. איפה שישב מוצב ירדני ובית ספר לשוטרים, איפה שהתחולל קרב עקוב מדם ב5-6 יוני 1967, איפה שהלכנו ללמוד מורשת קרב בגיל 12 איפה שהדמעות חונקות את הגרון כאילו כל מי שנתן את חייו למעננו – הוא לא פחות מאח, חבר, גיבור. הושחתה ביום ראשון בלילה, ובצמידות מתוזמנת היטב ליום הזיכרון.

במקרה הזה האויב הוא בפנים, האויב הוא זה שישן איתך בלילה, האויב הוא זה שגר איתך – חי איתך ואוכל מהצלחת שלך.

מי  עשה את זה? יש כמה גופים שאפשר לשים עליהם את האצבע המאשימה, מי הם? ואם נאמר מי הם, אולי נטעה? שנאת חינם היא מה שאנו צריכים להימנע ממנו – לא להיכנע לפרובוקציה בשקל.

אנחנו צריכים לבער את הקיצון – מה שעלול לדרוש מאיתנו להתנהג לפעמים בעצמנו כקיצוניים, אך כאנשים בעלי היגיון לפעמים צריך לעשות מעשה. לא משנה איך הוא יצטייר.

ביום הזה אנחנו צריכים להסתכל מסביבנו ולהגיד תודה על מי שנמצא איתנו, כי בשכונה שלנו – אי אפשר לדעת מה יהיה מחר, ואיפה נהיה כולנו עוד יומיים.