רדו מגיא גולד או רדו מהארץ, חנונים!

הלינצ’טרנט התורן על גיא גולד היה תוסס וסוער ברמה שלא הייתה מביישת את עידו קינן VS בהדונס.
הסטטוס של ניר שרעבי הופמן גרר שרשור תגובות ששרבב לתוכו את עמרי חיון, חנטל, שסיפקה תמונות חושפניות לטובת החנונים, והופמן עד שכבר לא היה ברור את מי רוגמים הפעם. אבל היה קטעים.. רפרפו:
nirhaoffman

החצי שקל שלי בנושא הוא שגיא גולד הוא לא האישיו בכלל בנושא. הוא אפילו לא הסימפטום. תופעת ההעתקה חסרת הקרדיט היא הבון-טון בארץ מאז שאני זוכר את עצמי וזה אומר לפחות 25 שנה אחורה.
התרבות הישראלית היא מבחינתי צללית חיוורת של ארה”ב ויש אין ספור דוגמאות לכך. אני אתן כמה ואתם מוזמנים להוסיף בתגובות.
נתחיל מהחטיפים שגדלנו עליהם: Twix הפך לטוויסט וKitKat הפך לכיף-כף. מישהו שיפה את חברת החטיפים האמריקאית? מישהו טרח לתת קרדיט? לא נראה לי..
הלאה, משינה, אחת הלהקות שהן מאבני היסוד של התרבות הישראלית אם אני לא טועה ביססה את הקריירה שלה על העתקות ממדנס ומעוד להקות פופולריות – אותי הכי עצבן “גברת שרה השכנה” שמעתיק את ההוריקן של בוב דילן.
קחו גם את לילה גוב, התכנית ה”מיתולוגית” של גידי גוב, ממרכז הקונצנזוס, העתיקה בלי להתבלבל מהפורמט של ג’יי לנו (האם הוא קיבל על כך תמלוגים? ספרו לי).

בקיצור הבנתם את הקטע, ההסבר שלי לעניין הזה, וזו הסיבה שאני טוען שאין מה להתרגש מגולד, היא שישנה תופעה של אנשים שמרגישים מוארים בכך שהצליחו להרים את הראש מעבר לביצה ולהיחשף לתכנים זרים, את התכנים האלה הם יכולים לספק ל”ילידים” ולצבור הון מסויים (האם גולד ראה מזה כסף ? לא נראה לי. אבל נניח שמדברים על הון חברתי).

ביבי אשם…

מה שמאפשר את המצב הזה הם ראשית פערים חברתיים ופרובינציאליות, שנית, ייבוש תרבותי שמתבטא באינפלציה של תכניות ריאליטי ושלילת תמלוגים מיוצרי תוכן והכי עצוב- זה עובד! (הדוגמאות שהראיתי + לפחות 30% מקמפייני הפרסום בארץ מועתקים מחו”ל).
לכן אני טוען שגולד הוא אפילו לא קצה הסימפטום ומי שיש לו בעייה עם זה שיפתח את העיניים ויראה שזו התרבות בה הוא חי. אני לא חבר של גולד ולא ראיתי את הופעותיו הטלויזיוניות אז הפוסט הזה לא בא לסנגר עליו אלא רק להבהיר למי שזה מפריע לו שהריקבון התרבותי הזה מסביבו יותר ממה שהוא חושב ואפשר גם להוסיף שהזלזול בצופים/קוראים/עוקבים מתחיל עוד יותר למעלה, ממקבלי ההחלטות.

לכן האפשרויות לדעתי הן:
א. להבין את זה ולהתמודד (אני למשל צורך את התכנים מהמקור)
ב. לרדת מהארץ (גם על זה אני עובד).
ג. מחאה! (לא יקרה, אה…)

לסיום קלאסי, אחת הדוגמאות הכי צורמות להעתקה מסוג כזה, מהימים שאור צגי האינטרנט ופייסבוק עוד לא שרף את המעתיקנים, גיל קופטש ואחריו המקור, דניס לירי:


אודות אסי אייס

TasteMaker, מייסד ועורך הבלוג וואללה אישי. מסניף אבקת אינטרנט מהבוקר ועד הלילה. כל כך מכור שגם פעיל בגוגל+
הצטרפו לצוות הכותבים

אהבתם מה שקראתם? עזר לכם במשהו? צחקתם? בואו להראות אהבה!

להגיב זה מזניב

comments