איש איש באמונתו יחיה
לכל איש יש את סט האמונות והערכים הייחודיים לו. זו לא משאלת לב – אלא עובדת חיים קיימת. גם אלו הבאים מאותו רקע, חינוך וסביבה, מייצרים לעצמם דעות שונות בנושאים שונים. כל הדעות והאמונות נוצרים כחלק מהאדם ומעצבים את אישיותו, חייו והתנהגותו. לכל אחד יש זכות למחשבה חופשית ולכל אחד יש את הזכות לאמונותיו. לאדם עצמו גם תמיד יש זכות לכבוד. עם זאת, הזכויות האלה לא מקנות לאף אחד את הזכות שאמונותיו יכובדו באופן אוטומטי.
כביכול, במדינה שלנו, זה קצת מיותר להגיד. היהודים לא מכבדים את אמונות המוסלמים (וגם להפך) והשמאלנים לא מכבדים את דעותיהם של הימניים (ולהפך). גם אם אנחנו מדברים על תתי-קבוצות בתוך הקבוצות הגדולות יותר, חוסר הסכמה וחוסר כבוד לדעות הדדיות הן מאפיין של כלל בני האדם, בטח ובטח של האדם הישראלי. לדוגמה, גם בין חסידי הימין הביטחוני ניתן למצוא שמאלנים כלכליים ולהפך. חוסר הסכמה וחוסר כבוד לדעות מנוגדות הם דברים מובנים בחברה אנושית, ואף יותר מכך בחברה דמוקרטית. אם כך, מיותר לכתוב את המאמר הזה. אז זהו, שלא. אם תחזרו רגע לכותרת של המאמר, מופיע בו משפט שאני מאוד שונא – "איש איש באמונתו יחיה".
לא שומעים את המשפט הזה בויכוחים בין קפיטליסטים לסוציאליסטים. לא שומעים אותו בויכוחים בין אנשי "שלום עכשיו" לבין אנשי "תג מחיר". לא שומעים אותו בויכוחים בין מדענים, שאחד מהם חושב שכדור הארץ נע סביב השמש והשני חושב שהשמש חגה סביב כדור הארץ. שומעים את המשפט הזה כמעט תמיד, בהקשר אחד ויחיד – כאשר בויכוח עולה דעה/אמונה שסותרת אמונה דתית. רק שם אנחנו נדרשים "לכבד" את דעתו של האחר. למה? במה שונה אמונה או דעה דתית מכל שאר האמונות והערכים שלנו? בכלום, כמובן, אך הדת שירשה לה בתרבות מנגנוני הגנה רבים שהמשפט הזה הוא אחד מהם. הפוך זה לא עובד אגב. אין לחילונים את האופציה להפעיל תחבורה ציבורית בשבת, להתחתן מבלי לעבור ברבנות, או לפתוח מסעדה בשבת מבלי לאבד את תעודת הכשרות שלה לאמצע השבוע (דברים שלא כופים דבר על הציבור הדתי), בטענה – "איש באמונתו יחיה".
אם אתם רוצים לדעת אלו דעות אני כן חושב שצריך לכבד (גם אם לא מסכימים איתן), הנה שני כללי יסוד שעובדים בשבילי. ראשית, הדעה צריכה להיות מבוססת על עובדות מוסכמות. קשה לכבד דעה שמבוססת על עובדות לא נכונות או לא מדויקות או על שקרים של ממש. ההנחה היא, שאם העובדות שלך אינן נכונות, גם דעתך אינה נכונה. דעות שונות שמתבססות על אותם נתונים ועובדות ראויות לכבוד הדדי, גם אם לא להסכמה. לדוגמה, "אני מאמין שפרות הן כחולות" זו דעה שאין לה ביסוס במציאות, והעובדות בשטח מראים שאינה נכונה. זו לא דעה שראויה לכבוד. שנית, הדעה צריכה להיות מסוגלת לעמוד בפני ביקורת. אם האמונה עצמה או מי שמחזיק בה חוסם את האפשרות לבקר אותה בכללי היגיון, או אפילו סאטירה והומור – זה מחשיד. עולה החשד שהדעה היא לא יותר ממשפט יפה שאין מאחוריו שמץ אמת. המשפט "איש איש באמונתו יחיה" הוא בדיוק חסימה שכזאת. הוא בעצם אומר – אני לא יודע להגן על הסיבות לאמונתי, אז אל תצחק עליה ואל תבקר אותה.
בואו נהיה ברורים – אין לי שמץ כבוד אוטומטי לאף אמונה או דעה כלשהי, ולא צריך להיות לכם כבוד אוטומטי לדעות שלי. לפעמים אני אציג דעה שמנוגדת לשלי באופן מגוחך – כשאני חושב שהיא מגוחכת. אני נורא נהנה לעשות את זה עם אמונות דתיות – זה לא אומר שאני חושב שכל מי שמאמין באלוהים צריך לשלול ממנו את האזרחות, וזה אפילו לא אומר שאני חושב שכולם טיפשים. חוץ מזה, גם אם כן הייתי חושב כך – איש באמונתו יחיה – לא ככה?
משהו קטן למחשבה:
[my_video video=t6b4Vy0aGSU title="Religion is Unbelievable – Sam Harris
