אומרים לנו שאנחנו חיים בדמוקרטיה. אומרים, אבל לא אומרים אמת. מי מאתנו שעוד זוכר משהו משיעורי האזרחות שלמדנו בבית הספר ייאלץ להודות בכמה דברים – או לעשות אקרובטיקה מחשבתית מרשימה. מה שאני אומר כאן זו האשמה קשה וכבדה ולכן, כדאי שאספק לה כמה נימוקים טובים. אני מתנצל בפני מי שירגיש כאן כמו בשיעור אזרחות, אך כשאני אומר שאין פה דמוקרטיה אני בעצם אומר שאין לכם (כמעט) יכולת שליטה במדינה שלכם – וחשוב שתדעו זאת.
בין מאפייני הדמוקרטיה החשובים ביותר נמצא העיקרון של הפרדת רשויות. מדובר על קיומן של שלוש רשויות נפרדות – המחוקקת (הכנסת) השופטת (בתי המשפט) והמבצעת (הממשלה) – בעלות מנגנונים נפרדים ועם יכולת לאזן זו את זו בצורה טובה. העיקרון הזה כמעט ולא קיים בישראל, אולי רק באופן רשמי. נתחיל מהברור ביותר – הממשלה והכנסת אחד הם, כמעט לכל הגדרה שחשובה. קיום הממשלה תלוי בקואליציה (רוב) של חברי הכנסת. אם קיימת ממשלה בהכרח יש לה רוב מובטח בכנסת להעביר כל חוק שיעלה על דעתה, ורוב דומה להתנגד לכל חוק שהיא לא מסכימה לו. אופן קצת פחות ברור שבו עיקרון הפרדת הרשויות לא מתקיים – נדיר בישראל שחברי הממשלה (השרים) אינם חברי כנסת. השרים "נבחרים" לפי הכוח הפוליטי של מפלגתם לסחוט תיקים מראש הממשלה. הצד ההפוך של המשוואה הוא חוסר היכולת של הרשות השופטת לאזן את החקיקה, ובעיקר בגלל הבעיה הבאה – אין פה חוקה שלאורה ניתן לפעול.
בחירות
מאפיין נוסף שהינו חשוב ביותר בדמוקרטיה – בחירות. נכון, אני יודע – יש כאן בחירות, אבל גם באירן. אין הדבר הזה לבדו מבטיח דמוקרטיה אם הבחירות אינן הוגנות, ובמקרה שלנו – אם אינן בחירות שוות. יש מצב מוזר אצלנו – אנחנו מצביעים לרשימות (מפלגות) ולא לאנשים. עם זאת, התרבות כאן הינה עדיין תרבות של הצבעה לאנשים שהם ראשי הרשימות. אני אשתמש בהמשך בליכוד בתור דוגמה, אבל אותם דברים בדיוק ניתן להגיד גם על מפלגת העבודה. כך – מי שמצביע לביבי, מצביע בעצם לטובת מספר 35 ברשימתו. אם אתם יודעים מי זה, ואתם נורא רוצים אותו בכנסת – נהדר. אבל בואו נודה, לרוב האזרחים אין מושג מי נמצא אחרי מספר 10 ברשימה כלשהי, וגם זה במקרה הטוב של מעורבות אזרחית-פוליטית נהדרת של הבוחר. מי שקובע את זהות האנשים ברשימה אינם בעלי זכות הבחירה ביום הבחירות. מי שקובע את זהותם, לפחות במפלגות הגדולות, הם המתפקדים. המתפקדים למפלגות הגדולות קובעים את זהותם של מספרי 2-120 בכל רשימה, בעוד אתם ביום הבחירות מצביעים רק לראש הרשימה. אני יודע מה אתם חושבים – על מה יש לקטר? אפשר פשוט להתפקד, או להחליט למי אתם מצביעים לפי כל הרשימה ולא רק לפי הראש. זה נכון לחלוטין, אבל העובדה הפשוטה היא שרוב האנשים לא עושים זאת.
ישנן שתי דרכים לגרום לכך שהבחירה תהיה שווה והוגנת. הראשונה שבהם היא "דמוקרטיה ישירה" או בשמה המוכר יותר – משאל עם. אם תינתן לאזרחים הבחירה לגבי נושאים ספציפיים, הקולות יהיו שווים והחלטת הרוב האמיתית היא זו שתקבע. האפשרות השניה היא "דמוקרטיה ייצוגית" בה כל קבוצה של אנשים בוחרת לה נציג כמחוקק (חבר כנסת) ונציגים אלו מקבלים מהעם ומהמצביעים את הזכות להחליט בשמם. אפשרות זו ריאלית יותר ממשאלי עם בכל נושא, כיוון שבכל מקרה שהנציג הנבחר לא ממלא אחר הבטחותיו לבוחרים, הבוחרים זכאים לבחור לעצמם נציג אחר. האם האפשרות הזאת מתקיימת כאשר מצביעים ל"רשימה"? ממש לא. אם נציג מס' 30 בליכוד מעצבן אתכם אבל כל שאר הרשימה לטעמכם – אין לכם מה לעשות – אלא אם כן אתם אחד מבעלי הכוח הלא פרופורציונלי שנקרא "מתפקד".
ועדיין, למרות הכל, בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון יש לנו את מה שהכי חשוב לדמוקרטיה – וזו תרבות דמוקרטית של האזרחים. מסתתרים פה בין השורות שני פתרונות עיקריים. הראשון שבהם הוא פתרון פרטי – תתפקדו למפלגות. זה יגדיל את כוחכם ויכולת השפעתכם על הפוליטיקה. אבל למרות שזה נאמר, רוב מי שחי כאן (וזה כולל אותי) לא יתפקד למפלגות. זה יקרה בעיקר כי פוליטיקה היא לא מרכז חייהם של רוב האנשים וזה כנראה דבר חיובי. בנוסף, רוב האנשים שומרים לעצמם את הזכות לשנות את דעתם, ולהחליף במידת הצורך את הצבעתם ממפלגה אחת לאחרת לפי הנסיבות המתפתחות – וזה בטוח דבר חיובי מאוד.
הפתרון השני והחשוב ביותר הוא דווקא הפתרון הכללי – השיטה צריכה להשתנות. יש מיליון פתרונות אפשריים ושיטות יותר טובות שאפשר לנסות – אני לא אתיימר להיות זה שמבין הכל ולתת כאן תרופת קסם לכל בעיותינו. אבל יש בחירות עכשיו. אז תצביעו למי שתרצו, אבל קחו את המחשבה הבאה בחשבון בהצבעתכם – ואני רוצה שתצאו מכאן עם מחשבה אחת ואחת בלבד – חייבים לשנות את השיטה!
לקט יציאות מ10GAG^^^^
