בזכות הצל הבנתי את מה שלמדנו בשיעורי ההסטוריה.
בזכות הצל קל לראות כמה פשוט להוביל המון משולהב.
בזכות הצל אני מבין שאפילו לא צריך כריזמה בשביל זה או לדעת לכתוב בלי שגיאות כתיב.
בזכות הצל אני מבין כמה קל לשכנע את הדפוקים הם טובים יותר (הגזע העליון VS עם סגולה)
בזכות הצל אני רואה שלאמריקניזציה יש תופעות לוואי הרסניות.
ניקח לדוגמא את הנסיון לתפוס את מותג הילד הרע הישראלי.
יואב אליאסי ה"צל" מול מרשל מטרס "אמינם".
יש אמנם כמה קווי דמיון: שניהם ווייט טראש שפרצו לתודעה אחרי הרבה מכות באמצעות הראפ ומוכרים מוזיקה באמצעות פרובוקציות.
אולם ההבדלים קשים מנשוא: נתחיל מהכשרון, סלים שיידי הוא אחד מאמני הליריקה המחוננים שהעולם ידע לדעתי ואילו אליאסי, איך לומר זאת בעדינות, לא.
לא לומר זאת בעדינות? לא להיות יפה נפש? הצל הוא עילג. (לא מאמינים לי? צפו בעימות האחרון שלו מול הסמולני ותראו קוף-אדם שמדבר עם הידיים ומתקשה להבדיל בין אלמנה לשכולה).
אמינם גדל תחת טיפוחיו של ד"ר דרה עד שפרש כנפיים – הצל היה הסיידקיק של סאבלימינל עד שהם רבו על כסף.
צריכים עוד? אמינם הוא אנטי ממסדי ומצביע על מה שחולה בחברה האמריקנית הצל, לעומת זאת, הוא הכי צייתן, מתחנף למשטר ועושה דברו שיש (תכונה שהוא סוחב עוד מימיו בצבא הקבע, ממשרד הרס"ר במפקדה).
בזכות הצל התבהרה לי עוד קצת תמונת המצב על החברה הישראלית.
בזכות הצל למדתי שיש שירים שמהללים את הבובה של השב"כ, יגאל עמיר.
בזכות הצל אני יכול לומר שלמדנו משהו מהשואה (אני מתכוון כמובן לקללות של אנשי הימין המפגינות בקיאות בדרכי ההשמדה והאכזריות של הנאצים), מעודד 🙁
בזכות הצל אני יודע עבור מי ומה שווה להלחם ועבור מי לא.
בזכות הצל אני הולך עכשיו לתפוס מקום טוב על הגדר ולראות אתכם אוכלים אחד את השני.
בזכות הצל נשבר לי מחסום הכתיבה וחזרתי לכתוב אחרי כמה חודשים טובים.
תודה לך צל עכשיו לך לעזאזל.
כתיבת תגובה